זוכרות - כן ישא גוי אל גוי

כן ישא גוי אל גוי נושאות את תעודות הפליטים הפלסטינים השבים ברחובות תל אביב

התיקון שזוכרות מאמינה בו כרוך בשיבת הפליטים הפלסטינים ולכך צריך להתכונן. בין היתר יש לנפק תעודות לפליטים שישובו. דוגמא לתעודות "תושב חוזר מעזה" עיצבה אביב גרוס-אלון מזוכרות ופעיליה נשאו אותן במצעד זכויות האדם בת"א כדי להזכיר את זכות השיבה. הזכות מעוגנת במגילת זכויות האדם של האו"ם מ-1948 בסעיף 13, 2: כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור לארצו

מצעד זכויות האדם בתל אביב התקיים ב-7/12/20112, שבועות ספורים אחרי שישראל הפסיקה את התקפתה האחרונה על רצועת עזה. ההתקפות הישראליות לא פסקו, היו אף נפגעים פלסטינים אחרי שהוכרזה הפסקת האש בין ישראל לחמאס, אבל ההתקפות המסיביות הבלתי פוסקות חדלו. הטרטור הבלתי פוסק של מכונות ההרג הבלתי מאוישות החגות בשמי עזה הניח לתושביה. מי יודע לכמה זמן?

הכעס והייאוש שוב גואים ונשאלת השאלה מה עושים כדי להזכיר לעצמנו שהאלימות כלפי עזה החלה לפני 64 שנה. גל עצום של פליטים פלסטינים שגורשו ע"י ישראל, כדי להקים מדינה יהודית, מצאו בה מקלט.

הפסקות אש הן מענה זמני למצב החירום האלים אבל הדבר הדרוש הוא תיקון אמיתי בין הישראלים לפלסטינים. תהליך של תיקון שיהיה בסיס לחיים המשותפים לכל האנשים החיים בארץ ולפליטים הפלסטינים שיבחרו לשוב אליה.

התיקון שזוכרות מאמינה בו כרוך בשיבת הפליטים הפלסטינים ולכך צריך להתכונן. בין היתר יש לנפק תעודות לפליטים שישובו. דוגמא לתעודות "תושב חוזר מעזה" עיצבה אביב גרוס-אלון מזוכרות ופעיליה נשאו אותן במצעד זכויות האדם בת"א כדי להזכיר את זכות השיבה. הזכות מעוגנת במגילת זכויות האדם של האו"ם מ-1948 בסעיף 13, 2: כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור לארצו.

חמישה עשר פעילים ופעילות, רובם ישראלים יהודים, נושאים עשר תעודות בגודל מטר, כל אחת בצבע שונה, מייצגות עשרה יישובים פלסטינים שישראל כבשה והרסה בנכבה ופליטיה נמצאים בעזה: מג'דל, הוג', דמרה, סמסם, כוכבא, נג'ד, אסדוד, ג'יה, ברברה, בריר. בכל אחת מפה קטנה עם שם היישוב הפלסטיני ההרוס ולצידו יישובים ישראליים הבנויים על אדמותיו. גם מספר האוכלוסין ביישוב הפלסטיני ב-1948 ומספר הפליטים החיים בעזה ב-2012 – גדל פי תשע – צוין על גבי תעודת ה"תושב חוזר מעזה". כותרת התעודה בערבית, אנגלית ועברית ובתחתיתה הסעיף הנ"ל ממגילת זכויות האדם.

מופע תעודות הפליטים השבים מעזה היה ססגוני ומשך תשומת לב רבה, פרגון על ההשקעה ותצלומים רבים. אנשים התעניינו במסר של זוכרות ולא נרשמה אף התנגדות או דחייה של הרעיון.

בסוף, כשהתעודות עמדו בחבילה, אישה צעירה דפדפה ביניהן תוך שהיא מסבירה לבן זוגה, באנגלית, במה מדובר. "מה את מחפשת?" שאלתי אותה. "את היישוב הפלסטיני שנהרס באזור שוהם, שם ביתי" אמרה. "יש לנו כאן רק יישובים בדרום, קרוב לעזה" הסברתי "בקרוב, אני מקווה, תהיה מפת נכבה בעברית". היא חייכה והודתה לנו.