בזמן שרוב הישראלים חגגו את יום עצמאותה ה-60 של מדינת ישראל אנחנו השתתפנו בשני אירועים לזכר הנכּבה הפלסטינית בשני מקומות שנחרבו כתוצאה מעצמאות ישראל, מסכּה וספוריה.
הביקור בכפר ההרוס מסכּה, ליד טירה וקרוב לרמת הכובש, הפך למסורת בזוכרות. כמו מדי שנה, הצטרפנו לפליטי הכפר שרובם גרים באלטירה הסמוכה, לתהלוכה ואירוע זיכרון באתר הכפר. רק שרידי המסגד המתפוררים נותרו מהכפר. המדינה הרסה את כל בתיו. את מבנה בית הספר של מסכּה הרס מינהל מקרקעי ישראל לפני כשנתיים בלבד בטענה שהוא מסוכן לציבור. אנחנו ביקרנו במקום מספר פעמים. ברובן קיימנו את הפעילות ליד מבנה בית הספר. הוא היה מסוכן "לסיפור" הציוני יותר מאשר לציבור הרחב.
גם הפעם שמענו מפי הפליטים על האירועים שהתרחשו בכפרם והביאו לגירושם. שמענו על דרך חייהם לפני הנכּבה, על חייהם היום ועל כמיהתם לשוב לאמדתם.
באירוע השנה השתתפו כ-200 בני אדם. אוטובוס מלא של זוכרות, קו 194 , יצא מתל אביב והצטרף לעשרות רבות של פליטי הכפר ואורחים נוספים שהוזמנו על ידנו ועל ידי עקורי מסכּה.
עסמת שביטה ממסכּה וממארגני האירוע בירך את הנוכחים ובשם הפליטים תבע את זכותם לשוב לכפרם ולבנות אותו מחדש. קרוב משפחתו עבד שביטה סיפר את אירועי הנכּבה כפי שראה אותם.
חברנו תדי כץ הדגיש בדבריו על מלאכת הטיהור האתני שנקטה המדינה כלפי ערביי הארץ.
תמי שניידר מארגון מהפך – תע'ייר נשאה דברים והביאה מחוויית הלמידה על הנכּבה שעושה הצוות שלהם עם זוכרות (דבריה מובאים בהמשך העמוד).
חבר הכנסת דב חנין הזדהה עם סיפורי הפליטים וקרא לשינוי ולשוויון.
לבסוף, הצבנו כדרכנו שלט שמעלה את שם הכפר. פליטי הכפר תקעו את השלט על אחד מעצי האקליפטוס הגבוהים שנטעו במקום בתיהם.
דברי תמי שניידר לציון יום הנכבה במיסכה
שמי תמי שניידר ואני מנהלת שותפה ביחד עם חולוד אידריס של ארגון מהפך-תע'ייר.
מהפך – תע'ייר פועלת בשכונות מוחלשות פלסטיניות ויהודיות עם סטודנטים, תושבים, ילדים ונוער, במטרה לצמצם פערים בחינוך ויצירת שותפות וסולידאריות אזרחית בתוך הקהילות ובין הקהילות לקדם שיוון ושלום צודק.
כצעד ראשון ביצירת הסולידאריות בין קהילות מוחלשות פלסטיניות ויהודיות אנחנו לומדות ומלמדות את הנכבה בשיתוף עם זוכרות במטרה לקדם את זכות השיבה.
בחברה הישראלית יש מציאות של הפרד ומשול בשל הדיכוי החברתי כלכלי בצד הכיבוש והנכבה. אנחנו פועלות לקשור בין הדיכוי החברתי כלכלי ובין הכיבוש והגרוש וכך לבנות אינטרס אזרחי משותף.
בעזרת מנחים מזוכרות, צוות הרכזות פלסטיניות ויהודיות לומדות יחד את העובדות ואת ההיסטוריה ומתמודדות עם המתחים הנוצרים כתוצאה מכך. במקביל כל רכזת מובילה תוכנית למידה לקבוצת הסטודנטים וצוותי ההיגוי של התושבים בקהילות ומתמודדת איתם עם המתחים והקונפליקטים העולים בעקבות כך.
בקהילות היהודיות של מהפך-תע'ייר בשדרות, קריית שמונה, שכונת פלורנטין בדרום תל אביב והשכונות קטמונים וקריית יובל בירושלים יש רוב של מזרחים ומהגרים, אחוזי אבטלה גבוהים ומשאבים ציבוריים נמוכים לחינוך ותשתיות. בקהילות הפלסטיניות בשכונת הפליטים בטמרה ושכונת מראח אל ג'וזלן ביאפת אל נצרה שברובה תושבים בדואים ישנם מאפיינים דומים של אבטלה ומשאבים ציבוריים מועטים.
הדיכוי הכלכלי והתרבותי בקהילות מהווה מחסום ומקשה על הקהילות להיפתח ולדבר על הנכבה ועל זכות השיבה. המציאות היום יומית של המאבק להישרדות, דאגה מתמדת לפרנסה ולחינוך הילדים בהקשר רחב יותר של מלחמה מהווה מחסום בעיקר אצל הקהילות היהודיות לשמוע על הנכבה ולהיות סולידאריות במאבק על זכות השיבה.
אנחנו מאמינות שקיים אינטרס משותף יהודי ופלסטיני של קביעת אג'נדה חברתית צודקת שבה נכללות זכויות חברתיות בצד זכויות לאומיות. ושחיזוק הזהות המזרחית בקהילות היהודיות והעלאת מודעות לזכויות חברתיות יכולה לאפשר הכרה בזהות הפלסטינית ובזכות השיבה, כחלק מהותי ביצירת חברה אזרחית פלסטינית ויהודית צודקת ושוויונית המאפשרת לכל הקבוצות שבה להתקיים בכבוד זו לצד זו.
Nakba Day Miske 2008 (1)
Nakba Day Miske 2008 (3)
Nakba Day Miske 2008
