סַעסַע
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  1310
תאריך כיבוש:  30/10/1948
מבצע צבא:  חירם
יחידה כובשת:  חטיבה 7
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  סאסא
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר שכן על גבעה סלעית בלב הרי הגליל העליון, בגובה 875 מטרים מעל פני הים, 12 ק"מ מצפון-מערב לצפת. סעסע נבנה על אתר התיישבות מתחילת האלף השני לפנה"ס (תקופת הברונזה), ששרידיו – קירות, קברים, בורות-מים, בתי-בד וגתות – נמצאו במקום. הכפר מוזכר ברשימותיו של הגיאוגרף הערבי אבו עֻבַּיד אללה אל-בַּכְּרי, שנפטר בשנת 1094. ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 457 נפש, ובסוף המאה ה-19 חיו בו 300 תושבים. ב-1931 התגוררו בכפר 840 תושבים ב-154 בתי בוץ ואבן שנבנו בצמוד זה לזה ויצרו טורים שהופרדו בסמטאות צרות ומתפתלות. בגלל קרבתו לצומת כבישים ראשי וללבנון, קבעו הבריטים בכפר מגדלי- שמירה וגדרות-תיל בסוף שנות ה-1930, ומשם ניסו לשלוט בפעילויותיהם של לוחמי הגרילה הפלסטינים ולהקשות עליהם לקבל תמיכה מלבנון. ב-1944-45 חיו בכפר 1,130 תושבים מוסלמים; אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 14,796 דונם. במרכז הכפר היתה ככר-שוק קטנה ובה מספר חנויות, מסגד, ושני בתי ספר יסודיים, לבנים ולבנות. תושבי הכפר כרתו את עצי הבר שסבבו את הכפר, ונטעו במקומם עצי תפוחים, זיתים וגפנים. בנוסף, הם גידלו דגנים. מספר מעיינות בסביבה הבטיחו שפע של מים לתושבי הכפר.

שתי תקיפות שלוו במעשי-הרג בוצעו בסעסע בידי כוחות ההגנה ב-1948. ב-15 בפברואר 1948 פשט כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח על הכפר, ששימש, לפי 'ספר תולדות ההגנה', בסיס ללוחמים ערבים מהכפר וממקומות אחרים. מפקד הגדוד, משה קלמן, פקד לפוצץ 20 בתים ולהרוג כמה שיותר לוחמים. לוחמי הפלמ"ח פשטו על הכפר בשעת לילה ופוצצו מטעני נפץ במספר בתים, מה שגרם להרס מלא או חלקי של עשרה בתים ולהרג של עשרות אנשים, לפי הערכות ההגנה. לדברי מפקד המבצע, הדבר נטע פחד גדול בלב תושבי הכפרים באזור. לפי ה'ניו יורק טיימס', הפיצוצים גרמו להרג של 11 תושבים, מהם חמישה ילדים קטנים, שלושה פצועים, שלושה בתים הרוסים כליל ו-11 בתים שנפגעו קשה. ההתקפה השנייה בוצעה ב-30 באוקטובר 1948, בעת כיבוש סעסע במהלך מבצע חירם. לפי תיאור המבצע מפי ההגנה, נכבש הכפר בקלות וללא התנגדות בידי חטיבה שבע. למרות זאת, בוצעו בכפר מעשים של "רצח המוני", כמילותיו של ישראל גלילי, ראש מטה ההגנה לשעבר. לפי ההיסטוריון בני מוריס, גלילי מסר למנהיגי מפ"ם שבוע אחרי כיבוש הכפר, שכמה מתושביו גורשו ממנו. תושבים שראיין ההיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל בשנים שלאחר מכן אמרו שחלקם ברחו בבוקר שלפני הכיבוש, אחרי שראו מטוסים ישראלים מפציצים את סֿפסֿאף וגִ'ש ושמעו קולות ירי כל הלילה. אחרים כנראה ברחו כששמעו על מעשי-הזוועה שבוצעו בסֿפסֿאף. דיווחים מפורטים על מעשי-הרצח שבוצעו בסעסע אינם בנמצא.

[קיבוץ] סאסא הוקם ב-1949 על אתר הכפר. מספר בתים וקירות עודם עומדים, וכמה עצי זית עתיקים נותרו במקום. חלק מהבתים משמשים כעת את הקיבוץ. חלק גדול מהאדמה שמסביב מיוער, והשאר מעובד בידי חקלאים ישראלים. בניין אחד מהכפר, שנפגע וננטש, נותר עומד עד שנות ה-1960, בהן נהרסו רבים ממבני הכפר בידי בולדוזרים. קיימת סברה שהבניין נבנה במאה ה-18; ארכיאולוגים קבעו כי יסודות הבניין נבנו במאה הרביעית לספירה.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 495-497

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מצטט את דברי גלילי למנהיגי מפ"ם: "מקרי רצח המוניים אף [ש] הרימו דגלים לבנים [ו] סדרו זבח לצבא. גרשו את כל הכפר" (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 307), ומוסיף שאף אחד ממבצעי אותם מעשים לא ישב ולו יום אחד בכלא (שם). מוריס מוסר כי מפקד החזית הצפונית דאז, משה כרמל, סיפר לו בראיון בראשית 1985 כי זמן קצר לאחר כיבוש סעסע, ראה "סימנים למעשי הריגה שנעשו בכפר". מוריס מתייחס לעדויות בדבר בריחת תושבים לפני כיבוש הכפר, ומעלה השערה שרוב תושבי הכפר נמלטו, ואילו הנותרים גורשו וחלקם נורו למוות (שם, 518).

על-פי PalestineRemembered.com השתתפו בכיבוש סעסע חטיבה שבע וכן היחידה הדרוזית. רוב התושבים נעקרו ללבנון, וכמה מהם הורשו להישאר בכפר גִ'ש (http://www.palestineremembered.com/Safad/Sa'sa'/index.html).

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,311 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)). 

זוכרות ברשת