מבוא לנַכּבָּה

נַכּבָּה (النكبة) היא מילה בערבית שפירושה “אסון גדול ” או “קטסטרופה”. הנכבה היא ההרס, הגירוש, הביזה, מקרי הטבח והאונס של תושביה הפלסטינים של הארץ ומניעת שיבתם של הפליטים הפלסטינים עם תום המלחמה במטרה להקים את המדינה היהודית. הנכבה היא גם האיסור ללמד ולזכור, המשך הריסתם של הישובים הפלסטיניים וההתעלמות מזכויותיהם של העקורים והפליטים. הראשונה בזכויות אלה היא זכות השיבה.
הנכבה עברה על החברה הפלסטינית כולה כאשר היא החלה בשטח שעליו קמה מדינת ישראל. הנכבה היא אירוע מכונן בהיסטוריה של פלסטין וישראל. בעוד שרוב היהודים בארץ אינם מכירים את המושג, עבור הפלסטינים הוא מרכיב מרכזי בזהותם הקולקטיבית. למרות שישראלים לא מכירים את הנכבה ורבים אף לא מכירים בנכבה, העדרותה/נוכחותה מַבנה את הזהות של החברה הישראלית ואת מציאות חיינו גם כיום.
למידה על הנכבה תכיר לנו צדדים אחרים, מושתקים, בהיסטוריה ובזהות שלנו. למידה כזו היא תנאי הכרחי לכינונם של יחסים שונים בין יהודים בישראל לבין הפלסטינים - יחסים שיושתתו על כבוד, הכרה ולקיחת אחריות של הציבור היהודי על עוולות הנכבה והנכבה המתמשכת.
 

זוכרות ברשת