זוכרות את בית נתיף
11/2016

הקדמה
על אדמת בית נתיף נטעה קק"ל חורשה על שמו של הכומר בסטיאן יאן אדר (Bastiaan Jan Ader) שהציל במהלך מלחמת העולם השניה מאות יהודים בהולנד. ב-20 בנובמבר 1944 הוא נורה למוות בשל פעילותו זו על ידי המשטר הנאצי. הוא לא ידע וגם משפחתו לא ידעה, שקק"ל תכבד את זכרו של הכומר שהציל יהודים דרך שתילת עצים על אדמת פליטים פלסטינים שמדינת ישראל כבשה את כפרם ב-21-22.10.1948, אילצה אותם לנטוש, מנעה מהם לשוב, הרסה את בתיהם, השתלטה על אדמותיהם והקימה עליהן יישובים ואתרים ישראליים כמו קיבוץ הל"ה, מושב אביעזר, נווה מיכאל, חלק מרמת בית שמש, גן לאומי ועוד, וממשיכה להתנגד לשיבת התושבים הפלסטינים.

בנובמבר 2016 נופצה אבן הזיכרון והשלט על שמו של הכומר בסטיאן יאן אדר, בחורשה שבבית נתיף. זה קרה ככל הנראה מיד אחרי פרסום ההזמנה מטעם זוכרות ואריק אדר, בנו של הכומר ודיפלומטר הולנדי לשעבר, לפעילות בכפר בית נתיף שתכלול סיור בין שרידי הכפר ההרוס וטקס התנצלות ומחאה נגד קק"ל על השימוש שנעשה בשמו של הכומר בפרויקט שבא על חשבון הפליטים הפלסטינים. ניפוץ האבן, שלא ידוע עד כה מי ביצע אותו, הוא אמנם מעשה אלים ונקמני, אבל הוא חלק מאותו סיפור ואותה התנהגות אלימה הנמשכת מאז תחילת הנכבה ועד היום. דיכוי האמת, סתימת פיות, סילוק עדויות ורדיפת מי שמבקש ליצור במרחב הזה חיים אפשריים ושיוויוניים לכלל התושבים והאזרחים. חיים שלא יתבססו על גירוש, עליונות וכוחנות.   

חוברת זו הופקה לרגל הפעילות בבית נתיף, ותצטרף לשורה ארוכה של חוברות ופעילויות שעמותת זוכרות מארגנת בערים והכפרים הפלסטינים ההרוסים במטרה להגביר את המודעות של הציבור הישראלי לנכּבּה הפלסטינית, לקרוא ללקיחת אחריות של הצד הישראלי על חלקו בנכבה וללמוד כי הכרה בזכות השיבה לפליטים הפלסטינים הינה הבסיס לתהליך הצדק והשלום בארץ ולעתיד בני האדם החיים בה.

החוברת כוללת עדויות של פליטים פלסטינים החיים כיום במחנה הפליטים עאידה ובבית ג'אלא, סיפורו של הכומר בסטיאן יאן אדר, מידע על הכפר הפלסטיני, תמונות משטח הכפר ההרוס ומפות בריטיות ופלסטיניות ששם הכפר מופיע בהן בניגוד למפות הישראליות.

אנחנו מבקשים למסור את תודתנו למר אריק אדר על פנייתו לזוכרות ועל היוזמה לקיים במשותף את הפעילות בבית נתיף. תודתנו גם למרכז "לאגִ'י" במחנה הפליטים עאידה על העזרה בתיאום הראיונות עם הפליטים ועל המידע אודות המחנה.

"זוכרות את בית נתיף" היא החוברת מספר 62 בסדרת החוברות שעמותת זוכרות מפיקה לתיעוד המקומות שישראל כבשה והרסה במהלך הנכּבּה מאז 1948. קדמו לה חוברות על המקומות האלה: דיר אבּאן, לוּבְּיָה, סֿרעה, חדת'א, אלרֻויס, מיעאר, בַּלַד אלשֵיח', יאג'ור, אלבַּסָּה, טירת חיפא, סֻמֵּיל אלח'ליל, אלמנְשיָּה-עכּא, מעלול, טבַּרִיָּה, עאקִר, אלבִּרְוָה, חֻבּיזה, כַּפְר סַבְּת, אלקַבּוּ, עילבּוּן, אִקרִת', כֻּפְר בִּרעִם, אלמנשיה-יאפא, אלעֻ'בַּיָּאת, סַבַּלאן, אלעראקיבּ, כַּפר עִנאן, אלדאמוּן, מִסְכָּה, אלסֻמַיְרִיָה, סִמְסִם, אלראס אלאחמר, עין כּארִם, עג'וּר, כּויכּאת, ח'רבת אם בֻּרג', ח'רבת אללוז, אלשיח' מֻוַּנִּס, אלמאלחה, אלעג'מי ביאפא, עִמְוָאס יָאלוּ ובּית נוּבּא, חִטּין, אלכַּפְרֵין, אלשַגַ'רָה, תרשיחא, בִּאְר אלסַבְּע, גְ'לִיל, אללַּג'ון, סֻחמאתא, אלג'וּלאן, אסְדוּד ואלמַגְ'דַל, חִ'רבּת גַ'לַמה, אלרַמלה, אללִּד, עכּא, חַיפא, עין אלמַנְסי, אלחַרַם [סידנא עלי], עין עַ'זאל, לִפְתא ודיר יאסין.

זוכרות
נובמבר 2016

----------------------------------

בּית נַתִּיף
כפר פלסטיני שעמד במרחק 21 ק"מ צפונית-מערבית לחברון. מדינת ישראל כבשה את הכפר והניסה את כל תושביו באוקטובר 1948. שטח הכפר נכלל בתוך מדינת ישראל במרחק 3 ק"מ מהקו הירוק מול הכפר סֿוריף שבגדה המערבית, באזור חברון. הכפר שכן בראש-הר בצד המערבי של הרי-חברון, והשקיף מגובה 425 מ' לעבר אזור החוף ממערב ורכס הרים רחב במזרח. הכפר ממוקם כקילומטר אחד צפונית לכביש הראשי שחיבר עד 48 בין בית גברין ובית לחם. כיום כביש מספר 375. בתקופה הבריטית היה הכפר חלק ממחוז חברון. אדמות בית נתיף גובלות באדמות הכפרים השכנים הללו: עלאר, בית עטאב, ג'רש, דיר אבאן, בית ג'מאל, זכּריא, ועג'ור (כולם נכבשו ב- 1948 ונהרסו) והכפרים ג'בעה, סֿוריף ונובא (שבגדה המערבית שנכבשה ב- 1967).

מספר תושבי הכפר ב- 1948 היה קרוב ל- 2500 אנשים. התושבים התקיימו מחקלאות-בעל ומגידול בעלי-חיים. הם גידלו דגנים, ירקות ופירות, כגון ענבים וזיתים. עצי חורש טבעי גדלו על הגבעות מסביב לכפר ושימשו למרעה. את מי-השתייה הם שאבו משלוש בארות בפאתי-הכפר. שטח הכפר עמד על 44,587 דונם. ב- 1944 היו 20,149 דונם זרועים דגנים, וב- 688 דונם גידלו התושבים ירקות ופרות בבסתנים.

השטח הבנוי של הכפר היה 162 דונם. בכפר, שצורתו ככוכב, היו רחובות רחבים ומספר שכונות בהן מספר חנויות. היו בכפר בית-ספר יסודי עד כיתה ד', מסגד ומספר אתרים מקודשים, המפוסם שבהם הוא מקאם אלשיח' אבראהים.

האתר זוהה כתפוח המקראית ושמו המודרני הוא גלגול של בית לֶטֶפָה, השם הרומי של המקום. ב-1596 חיו בכפר 572 תושבים והשתייך למחוז ירושלים. תושביו אז שילמו מסים על חיטה, שעורה ופרות. וכן על עזים וכוורות דבורים. בשלהי המאה ה-19 הזדקף בית נתיף על פסגת הר בין שני נחלים רחבים, מוקף במטעי זיתים והשטח ליד הנחלים היה שדות תירס. וואדי בולוס הגיע מצפון לכפר ופנה צפונה לכיוון וואדי אלסֿראר [נחל שורק], ואילו וואדי אלסמט שהגיע מהקצה הדרומי של הכפר זרם לכיוון מערב ונפגש עם נחל זכריא.     

הכפר היה אתר ארכיאולוגי שהכיל מערות, בורות-מים, רצפות-פסיפס, עמודים ושרידים של דרך רומית. בחפירות בכפר משנת 1934 על ידי דמטרי בראמכּי ממחלקת העתיקות הבריטית נמצאו חרסים מהמאה הראשונה והמאה השלישית לספירה. מסביב לכפר היו כ-12 חורבות, כמו אם אלרוס, אלנָבּי בולוס, אלבֻּרג', אלעבּד, אלשיח' ע'אזי, אם אלד'יאבּ, זנוח,  אבו פאטמה ועוד.

כיבוש הכפר
הכפר נכבש במהלך מבצע ההר בידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל. דיווחי הפלמ"ח גורסים שהתושבים נסו על נפשם עם התקדמות הכוחות הישראלים. לפי גירסת ההגנה הכפר נכבש ב-22 באוקטובר 1948 אחרי התנגדות קלה. לפי 'ספר תולדות ההגנה' נמצאו בכפר צרורות התושבים, שהעידו על כך שהללו תכננו לעזוב את הכפר אך לא הספיקו לאסוף את מטלטליהם. המיקום של הכפר היה חשוב מבחינה אסטרטגית. כיבוש סיפק לישראלים הזדמנות שליטה על הכביש הראשי בית לחם – עג'ור- בית ג'ברין. פשיטות ישראליות נמשכו באזור הכפר בחודשים שבין כיבושו לחתימת הסכם שביתת-הנשק באפריל 1949. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מטרתן היתה לדחוק החוצה פליטים מכפרים סמוכים שחנו באזור שמדרום לבית נתיף.

הכפר הוגדר על ידי 'ספר תולדות ההגנה' כ"כפר רוצחי הל"ה", יחידת פלמ"ח של 35 לוחמים שנהרגו בקרב מפורסם נגד לוחמים פלסטינים מהאזור בעת שנשלחו בינואר 1948 דרך ההרים עם אספקה ותגבורת לכפר עציון. נפילת ה- 35 לוחמים השפיעה רבות על התודעה הישראלית, וסביב האירוע התפתחו מיתוסים וסיפורים, ונכתבו שירים על מעשי גבורה נדירים, דבקות במטרה, סירוב להיכנע או לסגת, ועמידה איתנה של מעטים מול ערבים רבים. לעומת זאת התפתח גם פולמוס ישראלי והוטחו שאלות קשות על תכנון גרוע וטעויות בקבלת החלטות. בעת התרחשותו, קרב זה היה רק אחד מיני כמה וכמה קרבות הקשורים במושבות גוש עציון ליד בית לחם.

בית נתיף נפל בעקבות נסיגת החיילים המצריים והירדנים מהאזור. הנסיגה הקלה על הצד הישראלי לתקוף את הכפר. חלק ממשפחות בית נתיף שהו שבועות על גבעה מול הכפר וחיכו להזדמנות לשוב לכפר. החיילים הישראלים היו מאוד תקיפים נגד חזרת התושבים וירו לעברם כדי להרחיקם ואף הרגו מספר לא קטן של "מסתננים". גם החיילים הירדנים הרחיקו את משפחות בית נתיף שגרו זמנית באזור דֿ'הר אלחג'ה וגירשו אותם לכיוון בית לחם.

כיום, פליטי בית נתיף גרים במחנות הפליטים עאידה ואלדהישה ליד בית לחם, ומחנות הפליטים אלבקעה, חטין ומאדבא בירדן. חלקם עברו לגור בערים פלסטיניות גדולות כמו בית ג'אלא ובית לחם, וערים ירדניות כמו כן עמאן, מאדבא ואלזרקא.

מצב הכפר כיום
כל הכפר הרוס. מלבד בית של עבד אלפתאח חְמַיִּס, שעדיין עומד ללא שימוש ליד מושב אביעזר באזור אם אלרוס. אבל האתר המרכזי של בית נתיף הרוס לגמרי. עיי- חורבות פזורים על פני שטח רחב באזור, וביניהן ניתן להבחין בכניסות בתים מקושתות, וחלקי קירות. בית הקברות במצב מחפיר. הקברים הרוסים, מחוללים ופתוחים, ועצמות המתים חשופות. ביר אלטויל, הבאר העמוקה ביותר בכפר, קיימת בשטח בית הקברות. ברחבי הכפר פזורים שיחי צבר, עצי חרוב, זיתים ותאנה.

קיבוץ נתיב הל"ה נבנה ב-1949 על אדמות הכפר. המושבים אביעזר, רוגלית ונווה מיכאל (שאוחדו בינתיים לנווה מיכאל) נבנו על אדמות הכפר ב-1958. חלק מזנוח נבנה על אדמות הכפר ועל חרבת זנוח שהיתה חלק מאדמותיו. בימים אלה מצבצעת בנייה רחבה ברמת בית שמש על חשבון אדמות פליטי בית נתיף, וחלק מהתשתיות של הבניה מתקרבות לבית הקברות. גם בקיבוץ הל"ה מתקיימת עבודת הרחבה לקיבוץ. לצד הכביש הראשי (מספר 375) נגלים לעין לווינים ענקים שגם הם על אדמת בית נתיף ליד ביר אלסֿפסֿאף.

מקורות
- مصطفى مراد الدباغ: بلادنا فلسطين، بيروت 1974.(מסטפא אלדבאע', בלאדנא פלסטין,בירות,1974. ערבית)
- الموسوعة الفلسطينية، دمشق، 1984. (האנצקלופדיה הפלסטינית, דמשק, 1948. ערבית)
- وليد الخالدي، كي لا ننسى، بيروت، 1997. (וליד אלח'אלדי, כדי שלא נשכח, בירות, 1997. ערבית)
- Walid Khalidi, All that Remains, 1990
- בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, תל אביב 1991
- (بني موريس، ولادة مشكلة اللاجئين الفلسطينيين 1947-1949، تل أبيب، 1991. عبري)
- Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000
- www.PalestineRemembered.com
- http://zochrot.org
- http://he.wikipedia.org
- ראיונות עם פליטים מבית נתיף
- ביקור באתר הכפר

 

זוכרות ברשת