שיבת פליטים לגואטמלה
שיבת פליטים בתהליכי צדק מעברי
מאת: זוכרות
2017
  • השנים בהם נוצרה הפליטות: 1981-1983
  • מספר הרוגים/נעלמים*: כ-200,000
  • מספר הפליטים: כ-100,000 
  • מספר העקורים הפנימיים: כ-1.5 מיליון
  • השנים בהם התקיימה השיבה: עיקר השיבה התרחשה בין השנים 1996-1999
  • מספר השבים: כ-43,000 מהפליטים שברחו למקסיקו
  • הסכם/תהליך סיום הסכסוך: נחתם ב-1996 באופן רשמי לאחר הסכמים קודמים הנוגעים לזכויות הילידים.

*נעלמים": הינם העצורים שלמשפחותיהם לא ניתן מידע כלשהו אודות מקום הימצאם או מצבם. התופעה כונתה "היעלמות" בעקבות דבריו של הגנרל חורחה רפאל וידלה, שהיה הנשיא בין השנים 1976 ו-1981, בראיון: "זו חידה, הם אינם חיים ואינם מתים... הם נעלמים (Desaparecidos)".

רקע
גואטמלה הייתה מרכז ממלכת המאיה, האוכלוסייה הילידית מזהה עצמה עד היום כהמשך ישיר לבני המאיה.
ב-1821 השתחררה גואטמלה מהשלטון הספרדי. המדינה החדשה הייתה בעלת ריבוד עמוק ובעלת מאפיינים מפלים וגזענים כלפי האוכלוסייה הילידית והמעורבת. בשנת 1944 לאחר הבחירות החופשיות הראשונות, נבחר חואן חוסה ארואלו. ארואלו הנהיג מדיניות סוציאליסטית והלאים שטחים בבעלות חברות אמריקאיות. האליטות הגואטמליות בשיתוף פעולה עם ה-CIA ביצעו הפיכה שלטונית בשנת 1954. הממשלה החדשה ניהלה משטר אוטוקרטי וגזעני כלפי האוכלוסייה הילידית. כתגובה החלה התקוממות מאורגנת ומזוינת כנגד המשטר שנמשכה 36 שנים — מלחמת אזרחים. במהלך המלחמה, טבחה הממשלה בבני עמה. מרבית הקורבנות לא היו חברים בכוחות הגרילה השונים, אלא מנהיגים קהילתיים, איכרים, מורים וסטודנטים. מעשי הרצח והעלמת המתנגדים לא בוצעו על ידי הצבא בלבד: קבוצות אזרחיות חמושות בתמיכה ממשלתית לקחו גם חלק בזוועות.

האסון
בשנים 1983-1981, בתקופת כהונתו של רונלד רייגן כנשיא ארה"ב, אירעו כמחצית ממקרי הטבח והגירוש. כ-200 אלף נרצחו או נעלמו, ותועדו 626 מעשי טבח בכפרים. בנוסף למעשי הטבח השלטון עקר בני מאיה רבים מבתיהם, בתואנה כי אינם מעבדים את אדמותיהם כראוי. כתוצאה מהמלחמה והגירוש נעקרו כ-1.5 מיליון בני אדם מבתיהם. עקירת הילידים לוותה בתעמולה גזענית והחרמת תוצרתם החקלאית (הוועד למאבק ברצח עם).

תהליך השלום והשיבה
כחלק מתהליך שלום, ב-1994 נחתם הסכם הנוגע לזכויות הילידים. ב-31 למרץ 1995 נחתם הסכם נוסף הנוגע לזכויות הילידים, זהות הילידים וחזרתם של העקורים. בהסכם זה הוכרה הזהות הילידית במספר אופנים: הילידים הוכרו כצאצאים ישירים של בני המאיה הקדומים; בעלי שפה שמקורה בשפת המאיה; בעלי תפיסת עולם הרמונית; בעלי תרבות משותפת המבוססת על מחשבה, פילוסופיה, ידע, ערכים וזיכרון קולקטיבי והיסטוריה של בני המאיה; ובעלי תודעה עצמית לגבי זהותם. הובטח מאבק באפליה ובפרט באפליית הנשים הילידיות, ולמען זכויות קולקטיביות, חברתיות, תרבותיות, כלכליות, פוליטיות ומרחביות. כן הובטחו רפורמות בחינוך, במדיה, ובהגנה על הסביבה. (Indigenous Rights Accord). הסכם שלום סופי נחתם ב-1996 בין הממשלה וארגוני הגרילה, בתיווך האו"ם. כחלק מתנועת שיבה מאורגנת, קבוצה של כ-167 פליטים ממקסיקו, שבו הביתה לגואטמאלה ב-1999. קבוצה זו הביאה את מספר השבים ממקסיקו לגואטמאלה לכ-43,000. (UNHCR)

קשיים ואתגרים
מימוש הסכמי השלום רצוף בקשיים רבים. החברה בגואטמלה נותרה משוסעת ומרובדת, ומטרות ההסכם רחוקות ממימוש מלא. פליטים רבים חזרו, אך השיבה נתקלה בקשיים, וביניהם הבטחת ביטחונן האישי של קבוצות שבים וירידה בתנאי החיים (במיוחד לחוזרים ממקסיקו). את הקשיים המשמעותיים ביותר חוו העקורים הפנימיים - שבהם הושקעו פחות משאבים ואדמות  .(Promise and Reality)

מנגנונים נוספים של צדק מעברי
בין מנגנוני הצדק המעברי השונים שהופעלו בגואטמלה פעלו שתי ועדות אמת, אחת רשמית ושניה בלתי רשמית.
באופן כללי, ועדות האמת מגבילות את האפשרות להכחשה וטְרִיוְיָאלִיזַצְיָה של חוויותיהם של הקרבנות  ועדות האמת מאפשרות להפוך את הידע הבלתי רשמי בנוגע לפשעי העבר, להכרה רשמית - הכרה המקנה ערך סימבולי, וכן מאפשרת יישום של מנגנונים נוספים של צדק מעברי, כדוגמת העמדה לדין של מבצעי הפשעים, השבת רכוש ותביעות לפיצוים לקרבנות.  (Bickford.)

בגואטמלה נוצרה קונסטלציה ייחודית של קיום שתי ועדות אמת, אחת רשמית, ובעקבות ביקורת של החברה האזרחית  - אחת לא רשמית

באמצעות סיוע של האו"ם הוקמה ב-1994 ועדת אמת רשמית בגואטמלה, Commision for Historical Clarification, או בראשי תיבות בספרדית CEH. המנדט של ה-CEH היה לחקור הפרות זכויות אדם ב-36 השנים האחרונות. אך ה-CEH הייתה מוגבלת בכוחה. ללא יכולת להביא לכדי העמדה לדין וביצוע פעולות חיפוש ותפיסה. כתוצאה מכך, רבים בקהילה האזרחית הטילו ספק בוועדה הרשמית. הכנסייה הקתולית בגואטמלה—עם תמיכתם של מעל 70 ארגוני זכויות אדם וכנסיות—כוננה ב-1995 פרויקט אמת בלתי רשמי, עצמאי, Recuperation of Historical Memory, או REMHI (ראשי התיבות בספרדית). REMHI ביצעו ראיונות עם נרחבים והגיעו עמוק אל תוך האזורים הכפריים של גואטמלה. לאחר 3 שנים וגביית 6,500 עדויות ומסמכים לגבי 55,000 הפרות של זכויות אדם - REMHI פרסמו דוח מפורט (Guatemala: Nunca Más!) המשלב בין עדויות וממצאים שונים. הדוח הכיל ממצאים לגבי שמותיהם של מבצעי הפשעים והמוסדות הצבאיים המעורבים. מסקנתו הייתה שהצבא היה אחראי לכ - 80% מהפרות זכויות האדם. לאחר פרסום הדוח, REMHI המשיכו להפעיל מנגנוני ריפוי ופיוס, ולספק תמיכה מקצועית רפואית ומשפטית לקרבנות. עבודתם הנרחבת והמעמיקה של פעילי REMHI הניחה תשתית חדשה לוועדת האמת בחסות האו"ם (CEH), ולהכרת הוועדה בפשעים וברצח העם שביצעו המוסדות הצבאיים בילדים בני המאיה. (Louis Bickford - Unofficial Truth Projects.)

זוכרות ברשת