לשמור על הנכבה מחוץ לזיכרון
היא נוכחת בעצי בוסתן, במבני אבן ולעתים גם בתושבים, אך ההיסטוריה הפלסטינית נעדרת לחלוטין מהסיפור הישראלי. כמה חבל שגם המועצה לשימור אתרים, גוף א־פוליטי בהצהרתו, בוחר להתעלם ממנה
מאת: אסתר זנדברג / הארץ
03/05/2017
שכונת מנשייה שבצפון יפו, 1948 / צילום: Malmed / AP

בספטמבר 1948 נהרס הכפר הערבי בית נבאלא שליד רמלה, אחרי שהתרוקן מתושביו עקב קרבות מבצע דני במלחמת העצמאות — הנכבה הפלסטינית. על אדמות הכפר הוקמו היישובים הישראליים־היהודיים כפר טרומן ומושב בית נחמיה. בכניסה לבית נחמיה ניצב בית אבן נאה, המבנה היחיד שנותר בשלמותו מן הכפר הפלסטיני. המבנה הוקם ב–1921 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, ובמקור שימש כבית ספר לילדי הכפר. כיום שוכנים בו משרדים של הקרן הקיימת לישראל, עד כמה שזה יישמע אירוני או ציני נוכח העובדה שאדמות קק"ל — מרביתן של יישובים ערביים שרוקנו ונהרסו במלחמות ישראל — מוקצות ליהודים בלבד. עוד על אדמות הכפר הערבי לשעבר נמצא בית קברות נטוש ובו מצבות במצבי הזנחה והתפוררות.

כל מה שמעניין וחשוב בעולם התרבות – הירשמו לעדכון היומי שלנו
שרידיו של בית נבאלא, כמו השרידים של עוד מאות כפרים ערביים־פלסטיניים שחרבו במלחמות ישראל, הם חלק בלתי נפרד מהנוף וממורשת התרבות המקומית. מטיילים ברחבי הארץ לא יכולים שלא להיתקל בדרכם בעצי בוסתן שננטש, בגדרות צבר, בקירות מאבן מקומית ובסימנים חומרים אחרים לקיומם של אותם כפרים, ולעתים גם בתושביהם שנעקרו ועדיין נמצאים כאן. ואף על פי כן, לא מוצאת לנכון המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל — הגוף החשוב ורב היוקרה ביותר בתחום — לכלול את מי מהשרידים הללו בפעילותיה השונות, לפעול לשימורן או אף לכלול אותן באירוע השנתי המרכזי שלה, "שבוע שימור אתרים", שייימשך השנה בין 12 ל–20 במאי.

להמשך הקריאה באתר הארץ

זוכרות ברשת