ארוחת בוקר עם דזמונד טוטו
מאת: איתן ברונשטיין אפריסיו
03/02/2012

אחרי התפילה וקבלת הפנים התיישבנו חברי זוכרות ובדיל לארוחת בוקר. היתה המולה ואחרי מספר דקות הוא נכנס לחדר האוכל לבוש בטישרט שכתוב עליו I never can say goodbye שהשרתה תחושה בלתי פורמלית נעימה. אדווין המארח שלנו הפנה אותו לשבת מולי והציג אותי כמייסד זוכרות באופן שהביך אותי והחמיא לי גם יחד.

טוטו הקשיב בעניין למה שסיפרתי לו על הפעילות והמטרות שלנו. הנה דבריו שנאמרו בספונטניות:

״אני מאד מצטער על מה שהיהודים בישראל עושים לעצמם. כשביקרתי בירושלים נסענו לגדה ובמחסום עצר אותנו שוטר שחשב את עצמו.... רציתי לבכות עליו ועל מצבו העגום״.

שאלתי אותו מה יכול לתרום לנו בעניין היום שאחרי המשטר הדכאני מבחינת הפחד שיש לאנשים מהשינוי והחששות מניסיונות לנקום ושיתרחש מרחץ דמים. 

״אין לי מרשם כיצד למנוע את זה. בדרא״פ לא יכולנו לדעת בוודאות שאנשים ירצו לסלוח אבל נראה לי שלבני אדם יש יכולת מופלאה לסלוח, אולי אף נטיה לכך. חייבים לקחת את הסיכון ולשנות את המשטר. זה כמו הסיכון שלוקחים בנישואין (צוחק בהנאה). רוב האנשים לא נהנים לפגוע באחרים. דבר אחד בטוח והוא שהמסלול שאתם עליו היום מוביל לאסון. כאן בדרא״פ הבנו שהלבנים השליטים הם למעשה חלשים. כמו בישראל כיום, כוחם העודף הוא רק בגלל הנשק הרב שבידיהם. בהפגנות נגד האפרטהייד הזמנו את הלבנים להצטרף אלינו, לצד המנצח. ראה, גם בדרא״פ היו שצפו מרחץ דמים אחרי נפילת האפרטהייד וזה לא קרה. לדה קלארק מגיע קרדיט רב על כך שלקח את הסיכון. מה שהוא עשה זה כמו באהבה בין שניים. חשוב לזכור שיש אנשים כמוכם שרוצים לשנות את המצב כדי להשלים בין ישראלים לפלסטינים. אבל אולי חברות צריכות לעמוד ממש על פי התהום כדי להבין את המצב ולשנות כיוון. בזמן האפרטהייד נפגשתי עם מרגרט תאצ׳ר ועם רונלד רייגן וביקשתי מהם שיחרימו את דרא״פ אך הם סירבו. לשמחתי אתם לא לבד ויש היום את ה-BD.... איך קוראים לזה? כן, BDS (הקריאה הפלסטינית לחרם על ישראל). לא רק מוסלמים שותפים לזה. גם יהודים בעולם שלא אוהבים את מה שישראל עושה בשמם. אפילו בישראל יש יהודים שמתנגדים למה שקורה. כשהייתי בירושלים ביקרתי ביד ושם ונשאלתי לדעתי על מה שראיתי שם. אמרתי שאלוהיי, שהיה יהודי, היה תומך בסליחה. דבריי עוררו תגובות נסערות. למחרת בבוקר היה גרפיטי מול המלון בו השתכנתי: חזיר נאצי שחור. אבל אנחנו יודעים שאנחנו בצד המנצח כי זהו עולם מוסרי. בתל אביב ניגשה אלי צעירה וקראה בזילזול בשמי. היא ביקשה להשפיל אותי. חשתי צער עמוק עליה וזה הבהיר לי שחייבים לשנות את המצב לפני שאנשים נוספים יתנהגו כך. יש אצלנו עדיין אתגרים רבים ובעיקר צריך לצמצם את הפערים החברתיים כלכליים. Ha luta continua. כשעשינו את ההסכם בדרא״פ בשנת 1994 לקחנו סיכון גדול. נראה לכם כאילו אתם דופקים את הראש בקיר אבל יגיע יום שבו אנשים יביטו לאחור ולא יבינו מדוע עשו את הדברים הנוראים שנעשים כיום.״

הייתי מרותק ונפעם מהאופטימיות של האיש היקר הזה. פתאום הבנתי שהדברים שיצאו מפיו נשמעו לי מוכרים. אמרתי אותם אינספור פעמים, בעברית, ולעיתים היה נדמה לי שגם שומעיי נדבקים באופטימיות שלי.

קתדרלת סנט ג'ורג', קייפטאון, 3/2/2012

tutu 3.2.2012

tutu 3.2.2012

זוכרות ברשת